החלטה בתיק ב"ש 6154/06

1.       זו בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים בתיק העיקרי, שבו כתב האישום מייחס להם עבירות של חטיפה, כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ושהייה בלתי חוקית בישראל. על פי כתב האישום, חטפו המשיבים ביחד עם שני אחים נוספים שלהם את המתלוננת, שהיא אשת משיב 1, והביאוה לקרוואן הנמצא בביר נבאללה.  בקרוואן היכו המשיבים את המתלוננת במשך לילה שלם, באופנים שונים, ומשכו את שערותיה. בבוקר שלמחרת הצליחה המתלוננת להימלט מן הקרוואן. על פי הסבר המתלוננת, המשיבים עשו כן מאחר שהתנגדה למכור סמים בישראל כדרישתם.

2.       עובדות כתב האישום מבוססות בעיקר על גרסתה העקבית של המתלוננת, שמסרה מספר הודעות. גרסה זו נתמכת תמיכה של ממש בתמונות של שטפי דם בחלקי גוף רבים שנמצאו בה, ושצולמו בסמיכות זמן לאירוע הנטען  (כמה ימים לאחריו). ב"כ המשיבים טוען כי אם אמנם הוכתה המתלוננת כגרסתה, היו צריכים להימצא סימני חבלות משמעותיים יותר, ומוסיף כי מתעודה רפואית עולה כי המכות הן מכות ישנות, ואולם, טענה זו דינה להיבחן בדיון לגופו. כמו כן, נתמכת הגרסה בהודעות בני משפחת אבו-עיד מבית חנינא, שאליהם הגיעה המתלוננת לאחר שנמלטה מן הקרוואן. אלו סיפרו כי המתלוננת בכתה ללא הרף וסיפרה להם שיש לה בעיות עם בני משפחת בעלה. גם הודעות בני משפחת המתלוננת לעניין מצבה ודבריה אז תומכות בגרסה.

3.       בהודעות המשיבים מצויה הכחשה של האירוע הנטען. לדבריהם, מדובר בעלילה שהמתלוננת מעלילה עליהם לאחר שגילו כי היא גנבה רכוש ממשפחת המשיבים ומסרה אותו לחבר שלה, ואם הוכתה - עשו זאת בני משפחתה שבכבודם פגעה.

4.       ב"כ המשיבים טוען כי גרסת המתלוננת בלתי סבירה. לדבריו, האפשרות שבעל ממוצא בדואי (משיב 1) ידרוש מאשתו לצאת ולבוא כדי לסחור בסם אינה עולה בקנה אחד עם המסורת של משפחה בדואית. עוד טוען הוא כי לא סביר שהמתלוננת צעדה ברגל 15 ק"מ, שהוא, לשיטתו, המרחק מביר נבאללה לבית חנינא. הוא מוסיף כי בני משפחת אבו עיד לא ראו על המתלוננת סימני מכות.

          לעניין המרחק מביר נבאללה לבית חנינא, אציין כי לא מצויה לפני תמיכה בטענה כי מדובר ב-15 ק"מ. נהפוך הוא: בהודעת גרוב סעיד (עמ' 2), נאמר כי המרחק הוא 2 ק"מ. מכל מקום, מדובר בנושא שאמור להיבחן בדיון בתיק לגופו, ולא כאשר חומר הראיות נבחן על פניו.

אשר לסבירות הגרסה - אציין כי, לחבלות על גופה של המתלוננת יש תמיכה חיצונית בתמונות שהוזכרו. אכן, אין ללמוד מהם מי היכה אותה, ואולם הטענה שבני משפחתה של המתלוננת הם שהיכו אותה אינה משתלבת עם העובדה שמבית משפחת עיד הגיעה המתלוננת לבית משפחתה וממנו יצאה להגיש תלונה במשטרה. אוסיף כי, העובדה שרק למתלוננת תעודת זהות ישראלית המאפשרת ניידותה לשטחים שבשליטת ישראל, בשונה מהמשיבים שאינם תושבי ישראל, עולה בקנה אחד עם גרסתה.

          לעניין התרשמות בני משפחת אבו עיד, אציין כי מהודעותיהם עולה כי המתלוננת בכתה ללא הרף והיתה במצב לא טוב, דבר המצביע על כך שעברה אירוע טראומטי. כמו כן, שטפי הדם המתגלים בתמונות נמצאים במקומות מוצנעים, המכוסים בדרך כלל ע"י לבוש, ולכן העובדה שבני משפחת אבו עיד לא ראו אותם אין בה כדי ללמד דבר. מכל מקום, די במצוקתה של המתלוננת שנתגלתה להם כדי לתמוך בגרסתה.

          לאור האמור, חומר הראיות עומד בדרישת הראיות לשלב זה, בבססו סיכוי סביר להרשעת המשיבים בעבירות המיוחסות להם.

5.       העבירות המיוחסות למשיבים מקימות נגדם עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), בהקימם יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא לסיכון ביטחונו של אדם. בנוסף, העובדה שהמשיבים אינם תושבי ישראל מבסס חשש של הימלטות מהליכי השפיטה, על פי סעיף 21א(1)(א) לאותו חוק.

6.       לעניין המסוכנות, יש לציין כי למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות של הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום מוות, גרימת נזק לרכוש ממשלתי, כניסה לישראל שלא כחוק, התחזות, שימוש במסמך מזויף וחבלה במזיד ברכב.

          למשיב 3 הרשעות קודמות בעבירות של סחר בסמים, כניסה לישראל שלא כדין, זיוף סימני זיהוי של רכב ונהיגת רכב ללא רשיון.

          ב"כ המבקשת הוסיפה לעניין המסוכנות כי המשיבים, כי העובדה שאינם תושבי ישראל מלמדת כי הם מסוגלים להימלט בנקל לשטחים שאינם בשליטת ישראל, כעולה ממעברם לביר נבאללה.

7.       בנסיבות אלו, מתעוררת השאלה אם ניתן להעדיף לגבי המשיבים חלופת מעצר. לצורך בחינת שאלה זו, הוזמנו תסקירי מעצר, שבחנו את החלופה שהוצעה - הימצאות המשיבים 1 ו-2 בבית הוריהם, ולגבי משיב 3 - בבית ארוסתו. בתסקירים הובעה הדעה שההורים מסוגלים להשגיח על המשיבים, אך לא באה המלצה על שחרור מהטעם שהמתלוננת מתגוררת כיום בבית הוריה בשכונת בית חנינא והשירות ראה קושי להמליץ על חלופת מעצר הנמצאת באותה שכונה.

לגבי משיב 3 הוצע, כאמור, שיימצא בבית ארוסתו, שאביה עובד בעירית ירושלים מזה 21 שנה, כשהשמירה תיעשה על ידי הארוסה ואמה בשעות שהאב בעבודה. ברם, גם בית הארוסה נמצא בבית חנינא. גם בהקשר זה הביע שירות המבחן קושי להמליץ על החלופה, מאחר שהחלופה המוצעת נמצאת באותה שכונה של בית אבי המתלוננת. קצינת המבחן הוסיפה כי, אין למוחמד תעודת זהות ישראלית, דבר אשר גם הוא מעורר קושי לגבי ההמלצה על שהות בתנאי מעצר בית בתחום ישראל. ב"כ המשיבים טוען כי שיקול אחרון זה בטעות יסודו, מאחר שהפסיקה הבהירה קיומה של אפשרות כזו. טיעונו מקובל עלי. ברם, אין זה השיקול העיקרי שהדריך את שירות המבחן, כעולה מהעובדה שהוא נפקד משני התסקירים האחרים. השיקול העיקרי הוא דבר הקרבה למתלוננת.

          מקובל עלי כי החשש שמא יפגעו המשיבים במתלוננת פוסל חלופת מעצר בקרבת מקום, ובמיוחד כאשר מדובר בחלופה הסומכת על השגחה של בני משפחה (לרבות ארוסה). דרכם של בני משפחה שהם נתונים להשפעת הקרבה ומתקשים לבצע תפקיד של פיקוח. בנוסף, מבית חנינא המעבר לשטחים שאינם בשליטת ישראל הוא קל, וקלה תהה דרכם של המשיבים להימלט מאימת הדין.

          לאור האמור, איני רואה לנכון להעדיף חלופת מעצר, שפגיעתה בחירות פחותה, ואני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

ניתנה היום, ה' באדר תשס"ו (5 במרץ 2006) במעמד ב"כ המבקשת, המשיבים ובא-כוחם עו"ד עותמאן.